פסק-דין בתיק ב"ל 49130-05-11

+

1.         בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 01/05/2011, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 48 (2) (ז) (1).

2.         הוועדה התכנסה מכוח פסק דין מיום 23/01/2011, שניתן ע"י כבוד השופטת יעל אנגלברג-שהם, בתיק בל 59058-11-10. בפסק הדין נקבע בסעיפים 7 ו-8 בהאי לישנא:

"... העובדה שמדובר בשני סעיפי ליקוי שונים, יש בה כדי להעיד שמדובר בשתי פגימות שונות המוצאות את ביטוין אצל המערער באותה ברך גם אם ההגבלה ביישור נובעת מהקרע במיניסקוס. יתר על כן, קיומה של הגבלה ביישור בשיעור המקנה למעלה מ-10% או 20% הניתנים על פי נזק למיניסקוס בוודאי שאינה יכולה להיכלל בסעיף הליקוי של הנזק במיניסקוס (ראה בהתאמה בעניין ליקויים הנוגעים לנזק ולהגבלות התנועה בעמוד השדרה בל (ב"ש) 3008/03 מוטוסובסקי מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14/06/2004).

לאור האמור, לא מצאתי בדברי הוועדה כל הסבר להחלטתה מפני מה אין להעניק נכות נפרדת, כאמור בפסק הדין מיום 12/07/2010 בגין כל אחד מהליקויים. משכך, הנני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתקבע את אחוז הנכות בהתחשב בכל אחד משני סעיפי הליקוי. ב"כ המערער יוזמן להציג טענותיו בפניה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת".

3.         עיקר טענות ב"כ המערער:

א.         הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. מדובר בפעם שישית שמוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה לעררים התעלמה מהוראות פסק הדין, והפנתה את נושא קביעת הנכות לבית הדין, על מנת שיקבע את אחוזי הנכות. אין הוועדה יכולה לעשות דין לעצמה ולהתעלם מהוראות פסק הדין.

ב.         הוועדה טעתה עת לא העניקה למערער נכות נוספת בשיעור 10%  בהתאם לסעיף 48 (2) (ו) (II), וזאת בגין הגבלה ביישור הברך עד 10 מעלות.

ג.          מבוקש שבית הדין יעשה שימוש בסמכותו, ויקבע למערער נכות נוספת בשיעור 10% בגין ההגבלה ביישור הברך  בהתאם לממצאי הוועדה.

ד.         מבוקש לפסוק הוצאות משפט משמעותיות, ולהפנות את החלטת הוועדה לגורמים המתאימים במשיב.

4.         בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם איתי אדרת  המליץ כבוד הרשם להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש , על מנת שתקבע נכות נוספת בהתאם להגבלה ביישור של 10% שנמצאה על ידי הוועדה הקודמת, ובהתאם לפסק הדין מיום 23/01/2011. כמו כן הומלץ,  כי הוועדה לא תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה.

5.         ב"כ המערער הסכים להמלצת בית הדין, אך ביקש לפסוק הוצאות משפט משמעותיות כנגד המשיב. ב"כ המשיב ביקשה שהות על מנת להתייעץ לגבי עמדתה.

6.         לאחר שהתייעצה, הודיעה ב"כ המשיב לבית הדין, כי אינה מקבלת את המלצת בית הדין. ב"כ המשיב טענה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה נימקה בהחלטתה מדוע לא ניתן להעניק אחוזי נכות בגין כל אחד משני סעיפי הליקוי, וזאת מאחר וקביעה כזו הינה נטולת כל הגיון רפואי, שכן לדעתה היעדר היישור בברך נובע מהפגיעה במיניסקוס. מדובר בהחלטה רפואית ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה:

4.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

            בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

                  ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד'  213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

            משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה.